גזר דין בתיק ת"פ 41962-04-10

לגבי הנאשם מס' 2

1.        שני הנאשמים, בתיק זה, הורשעו, לאחר שמיעת ראיות, במיוחס להם בכתב האישום. עובדות המעשים בגינם הורשעו הנאשמים מפורטות בהכרעת הדין ולא אחזור עליהן. אציין רק, כי הנאשם מס' 1, קאזם הייבי (להלן: " קאזם"), הורשע בשלושה פרטי אישום המייחסים לו ביצוע שלוש עסקאות בנשק (אחת, כמבצע בצוותא ביחד עם הנאשם מס' 2, מוחמד הייבי - להלן: " מוחמד").

מוחמד הורשע בביצוע עסקת נשק אחת בלבד (בפרט האישום השלישי), כמבצע בצוותא עם קאזם. העבירות בהן הורשע מוחמד בוצעו בחודש מרץ 2010 ואלה הן:

החזקת נשק שלא כדין- עבירה לפי סעיפים 144(א) רישא + 144(ג) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; קשר לפשע - עבירה לפי סעיפים 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ו סחר בנשק שלא כדין - עבירה לפי סעיפים 144(ב2) + 144(ג) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.  

גזר דינו של קאזם :

2.         בישיבה שהתקיימה ביום 17.11.11, נגזרו על קאזם העונשים כדלקמן:

א.        מאסר בפועל למשך 50 חודשים (בניכוי ימים בהם היה עצור).

ב.        מאסר על תנאי למשך 18 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, לגבי עבירה מהעבירות בהן הורשע או כל עבירה בנשק.

ג.         רכבו של קאזם, באמצעותו בוצעו העבירות חולט לטובת אוצר המדינה.

ד.        קנס בסך 10,000 ש"ח, או חודש מאסר תמורתו.

תסקירי שירות המבחן :

3.             מוחמד, יליד שנת 1991 ובעת ביצוע העבירה היה כבן 19 שנים. בישיבה הנ"ל היו בפניי שני תסקירים בעניינו, כפי המפורט להלן.

תחילה, לאחר תום פרשת התביעה הודה מוחמד, בכתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון והוזמן תסקיר שירות מבחן לענין העונש (להלן: " התסקיר הראשון"). לאחר שמוחמד טען בפני קצין המבחן, שהוא לא ידע שהחבילה שהעביר כוללת נשק ולאחר שגם בדיון בפניי הוא עמד על טענה זו, התרתי לו לחזור בו מהודייתו וגם בעניינו נשמעו כל הראיות וניתנה הכרעת הדין, לפיה הורשע בעבירות שיוחסו לו, כאמור לעיל. לאחר הרשעתו הוזמן תסקיר נוסף (להלן: " התסקיר השני").

על פי התסקיר הראשון, מיום 17.5.11, מוחמד הינו הבן הבכור במשפחה בת ארבעה אחים ואחיות. הוא רווק ומתגורר עם הוריו ואחיו. לאחר סיום 12 שנות לימוד, החליף מספר מקומות עבודה בתחום הבניה והשיפוצים. עובר למעצרו עבד כמחסנאי בחברת בנייה בזכרון יעקב ותכנן לפנות ללימודי טכנאי מכשירים סלולריים.

למוחמד אין עבר פלילי ובהתייחס לעבירות דנן, הוא הכחיש כוונה פלילית במעשיו וטען שהוא התבקש ע"י אדם כלשהו להעביר שקית לאדם אחר בטמרה והסכים לסייע לו בתמורה לכסף, אך לא ידע במה מדובר. הוא הביע חרטה על כך והבטיח שלא יחזור על התנהלות דומה בעתיד. שירות המבחן התרשם כי בבסיס החרטה עומדים המחירים אותם הוא משלם על מעשיו וההשלכות שיש לכך, ולא תובנה לחומרת התנהלותו ולנזק שעלול להיגרם מביצוע עבירות מסוג זה. 

לאחר שחרורו למעצר בית השתלב מוחמד, במשך כחצי שנה, בקבוצת עצורי בית בשירות המבחן, התמיד להגיע למפגשים והיה שותף פעיל בהם. 

שירות המבחן התרשם, כי מדובר בצעיר בעל יכולות תפקודיות טובות, המנהל בדרך כלל אורח חיים נורמטיבי, אך מתקשה לקחת אחריות אמיתית על מעשיו, דבר המקטין את הסיכוי שיוכל להפיק תועלת מהליך טיפולי, בשלב זה של חייו. לאור כך ולאור חומרת העבירה נמנע שירות המבחן מהמלצה.

גם על פי התסקיר השני, מוחמד עדיין עומד על טענתו, לפיה הוא לא ידע שמדובר בנשק או במעשה בלתי חוקי. מוחמד ציין שהוא איננו עובד (נמצא ב"מעצר בית" מלא) וכי התארס לבת זוגו בשנתיים האחרונות, תלמידת כיתה י"ב. 

מוחמד שלל נזקקות טיפולית ולאור כך ונוכח חומרת העבירות, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית והמליץ, הפעם, להטיל עליו ענישה קונקרטית ומוחשית (המלצה שלא הופיעה בתסקיר הראשון).